למה ספרים באנגלית לפני השינה זה רעיון גאוני?

הרבה הורים שואלים אותי: "אביה, האנגלית שלי לא משהו, איך אני יכולה לעזור לילד בבית?". התשובה שלי תמיד מפתיעה אותם. אתם לא צריכים להיות מורים לאנגלית, אתם רק צריכים להיות אמא או אבא.

הזמן הזה של לפני השינה, כשהבית שקט והמסכים כבויים, הוא זמן קסם. הכנסת אנגלית למרחב הזה יכולה לעשות פלאים.

אז איך מתחילים בלי להלחיץ? הנה השיטה שלי:

"אבל האנגלית שלי לא טובה - אני לא אקלקל לו?"

זו השאלה שאני מקבלת הכי הרבה, ובדרך כלל היא נאמרת בלחש, קצת במבוכה. אז בואו נוריד את זה מהשולחן: לא, אתם לא מקלקלים כלום.

ילדים לא לומדים מבטא מההורה שקורא להם ספר עשר דקות בערב. הם לומדים מבטא מהחשיפה הרחבה שלהם לשפה - משירים, מסיפורי שמע, ממורה, מסרטים. מה שהם כן לומדים מכם, ורק מכם, זה היחס לשפה. אם אמא קוראת באנגלית בלי להתבייש, ומדלגת על מילה שהיא לא בטוחה בה בלי לעשות מזה עניין - הילד קולט שאנגלית זה משהו שאפשר להתקרב אליו, לא מבחן שאפשר להיכשל בו.

ואם מילה ממש לא ברורה לכם? תגידו את זה בקול: "רגע, אני לא בטוחה איך אומרים את זה". זה לא חולשה - זה בדיוק המודל שאתם רוצים שהילד יאמץ כשהוא יתקע.

כמה זמן זה צריך לקחת?

חמש עד עשר דקות. זהו.

אני יודעת שזה נשמע מעט מדי מכדי לעבוד, אבל בכל מה שקשור לרכישת שפה - העקביות מנצחת את המינון, כל פעם. חמש דקות כל ערב עדיפות בהרבה על חצי שעה פעם בשבוע, כי המוח בונה שפה מחשיפה חוזרת ומרווחת ולא מהצפה חד-פעמית.

יש לזה גם יתרון פרקטי: חמש דקות אתם באמת מסוגלים לעמוד בהן גם בערב שבו כולם גמורים. מטרה שאפשר לעמוד בה היא מטרה שנשארת.

איזה ספרים באמת עובדים - לפי גיל

הכלל היחיד שחשוב: הילד צריך להיות מסוגל להבין מה קורה גם בלי להבין כל מילה. אם הוא תלוי בתרגום שלכם כדי לעקוב אחרי העלילה - הספר קשה מדי.

• גילאי 3-4: ספרי מילה-בעמוד. תמונה גדולה, מילה אחת או שתיים. הילד "קורא" את התמונה ואתם רק מספקים את הצליל.
• גילאי 4-6: ספרים עם חזרתיות ומקצב - משפט שחוזר בכל עמוד עם שינוי קטן. החזרתיות הזו היא בדיוק מה שהמוח צריך, והילד מתחיל להשלים את המשפט לבד אחרי כמה עמודים.
• גילאי 6-9: ספרי עלילה קצרים עם איורים בכל כפולה. כאן אפשר כבר לוותר על חלק מהתרגום ולתת להקשר לעבוד.

ואם אין לכם ספרים באנגלית בבית - הספרייה העירונית באשדוד מחזיקה מדף ילדים באנגלית, וזה מספיק בהחלט להתחלה.

מה עושים כשהילד מסרב?

קורה, במיוחד לילדים שכבר נפגשו עם אנגלית בבית הספר וזה לא הלך טוב. הטעות הנפוצה היא לנסות לשכנע. זה כמעט אף פעם לא עובד, כי הסירוב הוא רגשי ולא הגיוני.

מה שכן עובד: להפסיק לבקש. תקראו את הספר באנגלית לעצמכם או לאח הקטן, בקול, באותו חדר. בלי להזמין אותו, בלי לשאול "אתה רוצה לשמוע?". ילדים לא עומדים בפיתוי של סיפור שמסופר בלעדיהם. תוך שבועיים־שלושה הוא בדרך כלל מתגנב פנימה מעצמו - והפעם זו הייתה ההחלטה שלו.

הרחבתי על זה בנפרד במאמר על חרדת אנגלית אצל ילדים, כי לפעמים הסירוב הוא סימן למשהו גדול יותר.

איך יודעים שזה עובד?

אל תחפשו את הילד שפתאום מדבר אנגלית - זה לא איך שזה נראה בהתחלה. יש תקופה שבה הילד קולט הרבה יותר ממה שהוא מוציא החוצה, בדיוק כמו תינוק שמבין משפטים חודשים לפני שהוא מדבר. הסימנים האמיתיים עדינים יותר:

• הוא מבקש את אותו ספר שוב ושוב (חזרתיות = המוח עובד, לא שעמום).
• הוא משלים את המשפט לפניכם.
• הוא מפסיק אתכם באמצע ואומר "אני יודע מה זה".
• הוא מזמזם מילים באנגלית בזמן משחק, כשאף אחד לא מסתכל.

הסימן האחרון הוא הכי חשוב. מילה שיוצאת בזמן משחק חופשי היא מילה שהופנמה - לא מילה שנשננה.

אל תהפכו את זה לשיעור. אם הילד עייף - עזבו את זה. המטרה היא לייצר חיבור חיובי לשפה, ולא עוד מטלה של בית ספר. נסו את זה הערב, וספרו לי איך היה בוואטסאפ!